לטייל ברומניה

בסופרים העירוניים יש הכל. בכפרים, במכולות מבחר מצומצם ומחירים לא זולים

האם כדאי לטייל ברומניה? זו כנראה שאלה מאד אינדיבידואלית, אבל ננסה לספק תשובה אובייקטיבית עד כמה שאפשר. בהיצע היעדים העומד בדרך כלל לרשות התייר הישראלי זו אינה בהכרח בחירה טבעית. בניגוד ליעדים פופולריים הנדחפים חזק באמצעות טיסות צ'ארטר או קמפיינים טלביזיוניים (קפריסין, תורכיה) רומניה יושבת ממש בשקט. נראה כאילו הדממה התיירותית הזאת אינה רק ישראלית. בסך הכל רואים די מעט תיירים זרים ברומניה ורק באתרים כמו ארמון פלש ההומה ראינו מגוון לאומים.

מקסימה, שמורה וצבעונית - סיביו

אם נתעלם מעובדת השקט, רומניה היא יעד לא רע בכלל. התשתית התיירותית התפתחה מאד בשנים האחרונות ודי נוח לטייל ואפשר גם למצוא הכל. ההתחלה היא בטיסה, היחסית זולה ומאד קצרה. בנוסף מדובר על מחירי תיור נוחים מאד. אין ספק שהפורמט שאנחנו בחרנו, כלומר נהג צמוד עם רכב גדול (כזכור 11 איש ועוד מקום למזוודות – נסענו ברכבים של 14 ו-16 מקומות), הוא הטוב מכולם (לא זול, 105 יורו ליום, אבל כנראה דומה לשכירת רכב). הנהג רגיל לכבישים ולנהגים המקומיים, במקרה שלנו הוא גם היה דובר עברית. אין ברבורים ולא צריך מפות. אנחנו גם היינו מצויידים בשני דוברי רומנית כשפת אם ואני וקרין גילינו שאנחנו מבינים היטב ואפילו יכולים לדבר. הרגשה מאד נעימה להיות בחו"ל, בארץ שאינה דוברת אנגלית ולהבין יופי כל מה שמדברים מסביב.

רכב גדול עם נהג צמוד

לדעתי, אפשר גם להסתדר עם אנגלית ו"שפת סימנים", למרות שהמציאות היא שכנראה הדור הצעיר יותר דובר את השפה ותיתקלו לא מעט בקיר אטום כשמדובר בשפה שאינה רומנית וצריך להתמודד עם זה.
המחירים הזולים הם במיוחד בלינה ויחד עם זה המגורים נעימים ונקיים בדרך כלל. חדר עולה כ-100 ליי ללילה (150 ש"ח). היינו בפנסיונים מדליקים בסך הכל. לא הכל מושלם והיו כל מני פאקים אבל התמונה הכוללת טובה. מתקן גריל גדול בחצר זמין תמיד ומטבח משותף ומצוייד בדרך כלל.
על הפנסיון בקרצה כבר סיפרנו. מקום מדהים. באזור האגם האדום ישנו בבית עץ שהיה כולו שלנו, שלוש קומות. מטבח מצוייד בכלי בישול וכלי אוכל. הדוד היה קצת קטן ל-11 איש אבל בעל הבית, החי בכלל בקנדה חצי מהשנה הבטיח שמטפל בזה. הנוף מהמרפסת שם שווה הכל.
במוצ'או ישנו בבית נוח. אמא ואבא קיבלו חדר מרווח למטה והשאר בקומה מרווחת בעלת ארבעה חדרים ושטח משותף. המטבח מצוייד. הפאק היחיד היה שבעלי הבית המבוגרים בעצם חיים בבית בשני חדרים משלהם. המטבח הוא בעצם המטבח שהם ממש משתמשים בו, הטלביזיה במטבח היא הטלביזיה היחידה שלהם ועוד כמה מוזרויות של חלוקת המקרר הפרטי שלהם וכד'. הם גם מסתובבים שם כל הזמן, מתעסקים נון סטופ בתחזוקה והבדלי התרבויות ניכרים.

פנסיונים מקסימים - כאן בקרצה. סביר להניח שלא תגיעו לזה כי בגדול סתם חור ושימש לנו רק תחנה מדהימה בדרך. אבל אולי המקום הכי שווה שישנו בו

כבישים – סך הכל הכבישים ברומניה באיכות סבירה. הם לרוב אינם מהירים ורוב התנועה היא בכבישים חד נתיביים. זה בדרך כלל הגורם המאיט העיקרי וכדאי לקחת בחשבון תכנון לפי מהירות ממוצעת של 50-60 קמ"ש. יש גם קטעים גרועים כנראה. כל מני כבישים נידחים לאתרי טבע מבודדים (למשל הכביש העובר בקניון של דמבוביצ'וארה) או סתם קטעי כביש מלאים בבורות. בקטע מאזור האגם האדום לכיוון בראשוב זכורים לי כמה קטעים לא סימפטיים. בכל מקרה אלה הסיבות לשעות הרבות שמבלים בדרכים. לאוו דווקא בגלל כמות ק"מ נכבדה.

כבישים הררים צרים ותלולים - אך יפים ומהנים

האוכל – רוב המסעדות מגישות אוכל רומני טיפוסי. לרוב זולות למדי או לפחות אפשר למצוא מנות ממש זולות. צריך לזכור כי המטבח הרומני מבוסס חזק על בשר. הגריל הוא אחד מאבות המזון של העם הרומני. התוספות בעיקר של תפוחי אדמה (פורמטים שונים) וקצת אורז. סלט עגבנייה ומלפפון אפשר להשיג בקלות למרות שלא מדובר במנה מסעירה. יש גם כמה מנות מבושלות מסורתיות (כמו עלי כרוב כבוש ממולאים בשר טחון בתוספת ממליגה). מנה אחרונה קלאסית היא הפפנאש. גבינה וסולת מטוגנים. מרקם של סופגניה עם ריבה ושמנת. טעים. לא לשכוח את החמוצים. חובה. שימו לב כי לקנות אוכל בסופר או מכולות יצא די יקר. סופרים יש בערים ולרוב המכולות המקומיות והיקרות זמינות יותר. עם ילדים קטנים בדרך כלל אין ברירה וגם במסעדות נמאס לפעמים לאכול.

גם בארוחת בוקר הבשר חוגג

כביסה – מכונת כביסה ניתן למצוא בפנסיונים, בצימרים לפעמים. במיוחד אם בעלי הבית גרים בסביבה. אם אתם מזמינים מראש כדאי לברר על כך. בכל מקרה נראה שהכביסה אפשרית אבל הייבוש בעייתי. מייבשי כביסה כנראה עוד לא הגיעו לרומניה. בהתחשב בזה שגם יכול לרדת גשם ולהתקרר אפילו בקיץ זו עלולה להיות בעייה קלה.
אינטרנט – האינטרנט הגיע לרומניה. בבתי קפה בערים תמצאו לרוב תקשורת, כנראה שגם בחינם. במלון בבוקרשט היה לנו אינטרנט באמצעות כרטיס הנקנה מספק תקשורת ומכיל מספר שעות משולם מראש. בפנסיונים גם אפשר למצוא אבל כדאי לברר מראש. התקשרות עם הפנסיונים והזמנות מתבצעות באימייל כך שהם נגישים לרשת. אם בעלי הבית אינם מתגוררים ממש בפנסיון המושכר (בבית צמוד או חדרים בבית עצמו) בכלל לא בטוח שיותקן קו תקשורת מיוחד. בכל המקומות שהם היו בסביבה היתה לנו גישה לנתב האישי שלהם באמצעות קבלת הסיסמא (חינם).

ניקיון – כאמור, הפנסיונים שלנו בהם היו מצוחצחים (רמת 3 כוכבים) מבחינת ניקיון. העיצוב לא תמיד נלקח ממגזין בנין ודיור אבל גם זה עלה על הציפיות ברוב המקומות (אפשר לומר שהתמונות באינטרנט חטאו לחלק מהמקומות). בערים גם הורגש ניקיון ברחובות. הטבע לפעמים מאכזב באשפה הפזורה בצורה מפתיעה. הרוב נקי אבל לפעמים ניתקלים בריכוזים לא ברורים של פסולת בטבע עצמו או בצידי הדרכים. מראה על חוסר מודעות למרות השלטים הקוראים בכל מקום לשמור על הניקיון. יש פינות יער שהפכו לשירותים ציבוריים וזה מזעזע. דומה מאד דרך אגב למה שקורה בארץ ביערות קק"ל וגם בשמורות טבע. בטיול שעשינו מתחנת הרכבל 2000 ליד סיניה פיסת האשפה הראשונה שניתקלנו בה היתה...שקית תפוצ'יפס (אספנו, להשמיד ראיות). לצערנו היא לא היתה האחרונה, העם הרומני מלכלך כהוגן.

נופים מגוונים ויפים להפליא - מעברי הביקאז המצוקיים

הטיול עצמו הוא העיקר. לכאורה, לא מדובר ביעד המספק אטרקציות קלאסיות לילדים, אבל הילדים הקטנים שלנו כמעט ולא השתעממו. דווקא לילדים הדברים הכיפיים והזמינים בטיול הם נהדרים ומעוררי התרגשות – מפל קטן פה, אגם שם, פטל שקוטפים מהשיח ולשכשך רגלים בנחל. אפילו בתי העץ שלנים בהם – הם חוויה. יש המון דוגמאות כאלה. הבעייה הגדולה היא כיסוי שטח. כזכור רומניה ענקית ואם רוצים לכסות הרבה אתרים בצורה סבירה מבלים שעות לא מעטות ברכב וצריך להיערך לזה. אפשר לתפור כל מני טיולים על בסיס טבע והליכה רגלית שיורידו את כמות הנסיעות למינימום. אזור ההרים הוא דוגמא מצוינת. אפשרויות השבילים שם הם כמעט בלתי מוגבלות. עלויות אתרי הביקור גם הן סבירות בהחלט ותמיד יש מחירים נמוכים יותר לילדים.
סך הכל אופצייה מצוינת שבתכנון טוב יכולה לספק חופשה במדינה ירוקה ויפה, אוכל טוב ואותנטי, אנשים נחמדים ומסבירי פנים. צריך קצת סבלנות והבנה שיש פערי תרבות מסויימים שלא תמיד אפשר לגשר עליהם.